כישורים חברתיים וליקויי-למידה 

ליקויים בכישורים החברתיים
מאת ד"ר נויה ספקטור,
כל הזכויות שמורות לד"ר נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית - חינוך מיוחד. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשהו ללא רשות בכתב מן המחברת וללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר: www.noya.co.il

כישורים חברתיים:

כישורים חברתיים הם היכולת להבין מסרים חברתיים, ליזום פנייה ולהגיב לסביבה אנושית. כאשר תינוק בוכה מסיבה ברורה ונרגע כאשר מחבקים אותו, זוהי תחילתה של התנהגות חברתית; כאשר תינוק מתבייש או חושש ממבוגרים שאינם מוכרים לו - זוהי הבנה חברתית; כאשר ילד בן שנה מוסר חפץ למבוגר, או מכבד אותו בממתק - זוהי התנהגות חברתית; תינוק מבין צחוק, בכי, עצב ומגיב בהתאם, משום שיש לו הבנה של מסרי סביבה וכישורים חברתיים. עם ההתפתחות, לקראת גיל שנתיים, ילד כועס על צעצוע שנמנע ממנו, מתפרץ ובוכה - ובכך הוא מראה כישורים חברתיים. בגיל זה יש כבר פנייה לעזרה למבוגרים ורצון לשחק ליד ילדים אחרים. (ליד ועדיין לא במשחק פעיל עם ילדים אחרים); מגיל שנתיים - מתחילים משחקי "חפש אותי", שמירה על חפצים ששייכים לו ורצון להתגאות בהישגים; לקראת גיל שלוש - מחקים ילדים, נאבקים ורבים על חפצים וצעצועים, מתחילים משחקי "דווקא" ומאבקי-כוח; לקראת גיל ארבע - רוצים לעזור לאמא, לאבא, יודעים לשחק בגן עפ"י תור וגם במשחק עם ילד-חבר, וערים להבדלים המיניים בין בנים ובנות; בין גיל ארבע לגיל חמש שנים מתייחסים לרגשות של עצמם ורגשות של אחרים, מתחילים ליהנות ממשחקי תחרות ומתפקידים האופייניים לפעילויות ב"גן-חובה". עד גיל שש מתפתחות העצמאות, היכולת לפנות למבוגר בעת הצורך, ההשתתפות והמשחק עם ילדים על-פי כללים וחוקים חברתיים.


אבחנה: ליקויי-למידה וכישורים חברתיים:

ילד שאינו מפתח כישורים חברתיים, שאינו מתחבר עם ילדים אחרים, שאינו יודע כיצד לפנות לחברים בני גילו, ילד מכה או ילד שלועגים לו, מרחיקים אותו, מתגרים בו ומכים אותו, ילד שמלשין ומתנהג כמבוגר ומחנך בגן או בבית הספר, ילד שלא יוצא להפסקות בחצר, ילד שנמנע מפעילות בקבוצה, ילד שלא יודע לשוחח עם ילדים בני-גילו, וכמובן - ילד שאין לו כישורי-שיח ותקשורת, ילד שהדיבור שלו אינו מפותח: כל אחד מאלה זקוק להתייחסות באבחון ובטיפול, משום הקושי ביכולת לפתח כישורים חברתיים.

האבחנה בגיל הרך, כמו בשלבים מאוחרים יותר, מחייבת התמחות מעמיקה ובינתחומית. בדרך כלל לא מומלץ להסתפק באבחון וטיפול "נקודתי", גם אם הקושי הבולט לעין הוא בתחום ייחודי ורופא הילדים, הגננת או המורה מפנים לקלינאית תקשורת לריפוי בדיבור או למרפאה בעיסוק לטיפול בעיכוב התפתחותי-תחושתי-מוטורי. ככל היותם של אלה חיוניים ומתחייבים כאשר ילד מראה עיכוב בהתפתחות הדיבור או קשיים מוטוריים וליקויי רגישות וויסות חושי, חשוב להבין את המערכת התיפקודית הכוללת של הילד: ברוב המקרים מדובר בתסמינים מוקדמים של ליקויי-למידה, המחייבים התייחסות לקושי מרכזי. האבחון המוקדם חשוב ביותר, ולעולם לא מומלץ לדחות את האבחון, שתכליתו למקד את ההפנייה והטיפול היעיל בהמשך: מאבחן מומחה ללקויי-למידה מבצע אבחנה מבדלת ומספק מעין "מפה" של התיפקוד, עם המלצות להשלמת מידע ולהתמודדות מטרימה-מקדימה. ממצאי אבחון שנעשה כהלכה מספקים מידע שמאפשר לאתר ליקויים ייחודיים, להבין את השלכותיהם על התיפקוד ולהגדיר את הצורך בהיערכות והתאמת טיפול. חשוב למשל לדעת, כי קשיי-תנועה, קשיי שפה, עיכוב בפיתוח עצמאות בשירותים וקשיים בהתארגנות העצמית, כמו קשיים בלימוד ההתנהגות החברתית בין בני-הגיל הם אמנם, במקרים רבים, ליקויים בפני עצמם, אך בעצם קיומם הם מהווים רמז למצב של תסמונת-ליקויים ולא רק קושי או ליקוי יחיד שדי לטפל בו בזמנו. ליקויי תיפקוד נוספים מתגלים לעתים קרובות באיחור, משום הנטייה להתייחס לקושי שמתעורר בזמנו ולא לבעייה המרכזית, לצורך באיתור ליקויים ולחשיבות שבאבחנה מבדלת.


ליקויי-למידה הגורמים קשיים חברתיים:

הפירוט דלהלן נעשה על מנת להקל בזיהוי הקשיים ובטיפול בם. עם זאת, מומלץ להיזהר מהגדרה גורפת או מרכזית התופשת את מקומה של הגדרה כללית המפרטת את הליקויים השונים והשלכותיהם. חשוב להתייחס לתסמינים, לסממנים ולמקום שהם תופשים במערך התיפקוד ולהימנע מהגדרה המצמצמת אפשרויות הבנה וטיפול לתסמונת מסויימת, ולא מתיחסת לליקויים אחרים שאינם כלולים בהכרח בתסמונת. חשוב לציין עוד, כי הגדרת מצב מסויים אינה מבטיחה שאין במערכת התיפקוד האישית ליקויים אחרים. לדוגמא: לאחרונה מרבים באבחנת ליקויי-קשב שנקבעת כאבחנה מרכזית, ולא מקפידים להתייחס לפירוט ליקויי למידה אחרים אצל הנבדקים. מגמה כזו מצמצמת את אפשרויות האבחנה המדוייקת והטיפול, כגון במקרים של ליקויי קשב עם דיסלקסיה, דיסגרפיה, ליקויי-שפה, דיסקלקוליה וכיו"ב. האבחנה המבדלת בין הליקויים לבין עצמם היא בעלת חשיבות בסיסית להתייחסות ולהתאמת הטיפול.


ליקויים בקריאת המפה החברתית: ילדים בעלי ליקויים בקריאת המפה החברתית יכולים להיות בוטים, "חסרי-טקט", לא להבין את המסרים החברתיים של בני-גילם, לא לדעת כיצד מתאים להתנהג בחברה וכיצד מקובל להתנהג בכיתה לומדת, להתחצף למבוגר מבלי להתכוון, להעיר הערות שאינן נעימות או מקובלות, ליטול יוזמה במקום שאינו הולם, להיחשף למצבים מביכים ולגרום מצבים מביכים, וגם לא לפתח יכולת להגן על עצמם.

ליקויים בוויסות חושי, רגישות-יתר או תת-רגישות מקשים על ילד להתמודד באופן ראוי עם סביבה שיש בה מגע של ילדים, מגע בחמרים, משחקים חברתיים ועבודה באמצעים שונים. ילד בעל רגישות-יתר יכול להיות ילד מכה שהודף מגע, ילד נמנע, ילד חרד. ילד הסובל מתת-רגישות יכול לא להיות מודע לסכנה, לאחוז בילד אחר באופן מכאיב מבלי שהתכוון, לפגוע בעצמו מבלי להתכוון.

ליקויי שפה ((SLI: ילדים לקויי-שפה (בעלי ליקויי שפה ייחודיים, ובאנגלית: SPECIFIC LANGUAGE IMPAIRMENT, מתקשים לעתים בזכירת שמות חבריהם לגן ולכיתה, מתקשים בהבנת הנדרש ובפירוש מסרים לשוניים, מתקשים בהבעה, לא מפתחים מיומנויות שיח עם בני-גילם, מתקשים להגן על עצמם, אינם מהירים דיים בתגובה לילדים אחרים, בוחרים לשתוק ונראים כילדים "סגורים", גם כאשר אינם כאלה.

NVLD - או ליקויי תיפקוד של ההמיספירה הימנית, NON-VERBAL LEARNING DISABILITIESהיא תסמונת ייחודית של ליקויי למידה בלתי-מילוליים, שאחד התסמינים שלה הוא ליקוי בהבנת התקשורת החברתית המיוחסת לדקויות השפה ולשפת הגוף: קיים קושי בהבנת מצבים חברתיים, דקויות, רמזים והבנת חוקים חברתיים.

ליקויי קריאה: ילדים שאינם מפתחים יכולת קריאה יעילה מחמיצים מידע ומסרים כתובים בכיתה, ברחוב, במשחק, בקידום כללי שמשפיע על מצבם החברתי.

ליקויי כתיבה ייחודיים: "דיסגראפיה" או "ליקויים גראפומוטוריים": ילדים בעלי קשיים מוטוריים, ליקויים של מוטוריקה גסה ו-או ליקויים של מוטוריקה עדינה - מתקשים להתמודד עם משחקי-ילדים, מטלות נדרשות, התארגנות מהירה ויעילה, ספורט ותחביבים אחרים. אלה משפיעים על כישורי החברה שלהם, על ההתנסות, חוויית הצלחה וכישלון שבמשחק חברתי ובתחרות בכיתה ובקבוצת הגיל בשעות הפנאי.

ליקויים בחשיבה כמותית (ליקויים בחשבון, דיסקלקוליה): ילדים בעלי קשיים בחשיבה חשבונית מתקשים להתמודד בכוחות עצמם עם מטלות המחייבות חישובים, כגון שימוש בכסף בקניות, הערכת מיקום וזמן, התמצאות כללית בחברה, הבנת מידות וערכים חשבוניים אחרים.

ליקויים בהתארגנות - בפונקציות ניהוליות: ילדים בעלי קשיים בהתארגנות מתקשים לעתים קרובות במשחק, בתיכנון חברתי, בשילוב במשחק חברתי ובניהול חיי חברה עם בני הגיל.

ליקויי קשב וריכוז: ADD, ADHD: ילדים לקויי-קשב עלולים להחמיץ פעילויות חברתיות, לא לפתח ערנות חברתית, להיות מטרה ללעג בשל היסח-דעת בעת משחק ובעת לימוד, במשחק חפשי, בלימוד בכיתה, בשעור מובנה, בשעור חפשי ובפעילויות פנאי.

ליקויי-תנועתיות (היפר-אקטיביות, היפו-אקטיביות): ילדים בעלי פעלתנות-יתר יכולים לסבול מדחייה חברתית משום האימפולסיביות שלהם, לסבול מן הקושי לווסת את התנועות והתחושות ולהתאים את ההתנהגות לחברת בני-גילם. הקושי לווסת את הפעילות, הרעש, הגרויים הפנימיים (כגון כאב, רעב וכיו"ב). ילדים בעלי תת-פעילות (היפואקטיביים) יכולים להידחות משום שאינם יוזמים ואינם בעלי תושיה חברתית.

ליקויים בהתמצאות מרחבית: ילדים בעלי ליקויים בהתמצאות מרחבית יכולים להימנע מפעילות חברתית, לא ליטול חלק בפעילויות חברתיות מרוחקות מביתם, לפתח תלות בהורים או במבוגרים אחרים שיובילו אותם לארועים חברתיים ובמהלכם.


הורים וכישורים חברתיים של ילדיהם:

חשוב שהורים יתאימו את ציפיותיהם למסרים וליכולת של ילדם: תינוק בוכה זקוק לעזרה. חשוב מאוד להתייחס לבכי, לנחם ולהקל עליו וגם להבין מה גרם לבכי, לסלק את ההפרעה. כאשר מגיבים לבכי מלמדים ילד לבקש עזרה ולהבין שהמבוגר הוא מי שאמור לעזור לו. כאשר מסלקים הפרעה עוזרים לילד להתמודד עם קושי שלא היה מסוגל להתמודד עמו בכוחות עצמו. ההבנה החברתית נוצרת ומתחילה מתוך הבנה של התפקידים בבית. ההורים הם התומכים, המסייעים, המובילים, המתווכים ומפלסי-הדרך. חשוב ללמד את ההבדל בין הילדים והמבוגרים ולהבין את מקום הבטחון החברתי שהילד רוכש בבית. עם-זאת, חשוב לדעת ולהבחין בין ילדים שנחסכו מהם הסיוע וההתייחסות לקשיים בזמנם לבין ילדים הסובלים מליקויים מולדים, שאיםנם יכולים לפתח כישורים חברתיים כבני-גילם. כשם שישנם תינוקות הזקוקים להתייחסות מיוחדת בהיותם בעלי רגישות-יתר, בעלי קשיי וויסות חושי, הזקוקים לטיפולים להפחתת הכאב ולהתמודדות עם הקושי לשם הפחתת אי-הנוחות כך, גם ילדים ובוגרים מתקשים זקוקים להקשבה, להבנה, לתמיכה, לסיוע בסילוק הגורם המפריע. תפקיד ההורים לתמוך ולסייע, מתוך הבנה והתאמת הציפיות לילדם. הבית הוא המקום הראשון שבו צריכים להתפתח כישורים חברתיים: מבוגר תומך, הקשבה, הבנה וסיוע בהתמודדות עם כל קושי.


גני ילדים, וכישורים חברתיים:

אינטראקציה טובה עם בני הגיל מתחילה במשחק עם ילד אחד, בנוכחות מבוגר, בבית ההורים, בגן המשחקים. האהבה והחום שמעניקה הגננת וצוות העובדים בגן חשובים, אך אין בהם די לפיתוח הבנה חברתית. גננת מלמדת ילדים מושגים והתנהגות במצבים כמו תור, משחק עם ילד אחר, עבודה ליד קבוצת ילדים, שילוב במשחק בקבוצה, פעילות קבוצתית, וגם קבלת האחר. גננת בעלת הכשרה וכישורים יודעת להתאים משחק לילד, להציב גבולות, ללמד נהלי מסגרת והתנהגות מובחנת בפעילות בתוך הגן ובפעילות בחצר.

הגנים הגדולים והעמוסים בדרך-כלל אינם מקום טוב להתחיל בו שילוב חברתי מוצלח. ילדים רבים אינם מתאימים לגן לפני גיל שלוש, וחשוב שבכורח נסיבות שונות שמביאות הורים לרשום את ילדם לגן, תיבדק האפשרות למצוא גן שמספר הילדים בו מועט. חגיגות גדולות וימי הולדת רעשניים גם-הם אינם מתאימים לכל ילד. חשוב לדעת מה נוח, מה טוב, מה מתאים לילד באופן אישי, לעודד אותו ליטול חלק, אבל לא לדחוק בו ולא להעמיס עליו שילוב מהיר בקבוצה גדולה, או תפקידים שאינם מתאימים לו. חשוב לדעת כי גם בגן "פתוח" חשוב ללמד נהלים, גבולות, ערכים, מסרים וחוקים חברתיים.


בית הספר וליקויים בכישורים החברתיים:

גיל בית הספר הוא גיל שבו החיברות מתפתחת ומתגבשת. ליקויי-למידה שונים, בשלבים שונים של החיים, עלולים לפגוע בתהליך החיברות ולגרום קשיים חברתיים. כאשר יש אבחנה ברורה והגדרות של הליקויים והשלכותיהם, ניתן להיערך וללמוד לצמצם את השפעת הליקויים. בעיות חברתיות אצל לקויי-למידה אמנם נילוות לעתים לתחושת כשלון ודימוי עצמי נמוך אבל ליקויי למידה מסוגים שונים משפיעים על הכישורים החברתיים במהותם, ויש לציין במיוחד ליקוי ייחודי בהבנת קודים חברתיים, בקריאת המפה החברתית ובפיתוח כישורי חיברות שאינם תוצאה של בעייה רגשית.

הטיפול:

קשיים בפיתוח כישורים חברתיים נובעים בדרך כלל מליקויים ייחודיים בקריאת המפה החברתית, הגורמים קשיים בהבנת הקודים ובפירוש חוקי-המערכת. הטיפול המתאים הוא טיפול נקודתי, תומך ומלמד. זהו אינו טיפול פסיכולוגי, אלא טיפול מלווה, הכולל ניתוח מצבים חברתיים מזדמנים, סיוע בהפעלת שיקול-דעת ופיתוח כלים לבדיקת השיפוט החברתי. זהו טיפול שונה לחלוטין מטיפול פסיכולוגי, ואם הוא נעשה ע"י פסיכולוג, חשוב שיהיה זה פסיכולוג שהוא גם מורה בחינוך המיוחד, שיכול להתקין תכנית התמודדות וללוות את המטופל-התלמיד. חשוב להדגיש כי טיפול מסוג זה צריך לכלול לימוד של מערכת חוקים חברתיים, איסורים והיתרים, הדרכה להתנסות באמצעות מטלות מעשיות. המטפל-המאבחן מסתמך על ממצאי אבחון לקויי-למידה בהתאמת המטלות החברתיות לתלמיד. דוגמא של טיפול-מלווה במאמר: מרכז מקרה ללקויי-למידה מאת ד"ר נויה ספקטור, בספר: "ללמוד מלקויי-למידה על פסיכולוגיה אחרת", הוצאת: קריאה בצבעים.